אחריות אישית

לקיחת אחריות אישית: הסוד האמיתי והקדום לחיי שגשוג סיפוק וביטחון

במאמר זה נבין מהי לקיחת אחריות אישית ואחריות קבוצתית, מה זה אומר להיות אדם אחראי ונבין גם מה הסיבה שזה כל כך קשה לקחת אחריות על הסובבים אותנו ובמיוחד על עצמנו. וכדי להבין את המשמעות או את ההגדרה ללקיחת אחריות אישית, אז ניתן לומר שמדובר בנקיטת פעולה לשיפור מצבים, למינוף הזדמנויות, לביסוס וייצוב מערכות יחסים ולפיתוח יכולות ומיומנויות כאשר האסטרטגיה היא להתחרות מול עצמך ולא באחרים.

וזאת ההגדרה הנכונה ללקיחת אחריות אישית כי אם נחשוב לרגע… את מי אנחנו מכירים טוב יותר מכל אדם אחר?

את עצמנו, נכון?

האדם שאנחנו מבינים ומודעים למיומנויות, לכישורים, ליתרונות וגם לחסרונות שלו יותר מכולם הוא אנחנו ולכן רק מול עצמנו יש לנו את היכולת לנצח בדרך ההוגנת והאפקטיבית ביותר.

הסיבה שרצוי להשתפר היום בהשוואה לרמתך אתמול ולא בהשוואה ליכולות ולהישגיהם של אנשים אחרים, היא כי אין לך אפשרות לדעת מה באמת דוחף אותם קדימה להצלחה ולכיבוש יעדיהם. אנחנו לא יודעים מה גורם להם לקפוא מפחד כאשר צץ מולם מכשול או קושי והאמת היא שאנחנו יכולים רק לנחש מאיזה גהינום הם בורחים ולאיזה יעד, מטרה או שינוי הם רוצים וצריכים להגיע.

זה נכון שרובנו לא מבינים את הרצונות, את הצרכים ואת המניעים שלנו, אך אם נהיה כנים ונודה שאנחנו עדיין לא מי שיכלנו להיות, אז לפחות דרך לקיחת אחריות אישית יש לנו את האפשרות לחקור וללמוד אותם. בהמשך נדבר גם על רגש או הלך רוח שלילי שבעידן המודרני הטכנולוגי מקבל תשומת לב ודגש משמעותיים במיוחד וזה יהיה נבון להיות מודע אליו ואולי אף לוותר עליו.

עכשיו, חשוב להבין שיותר ממה שאנחנו מוכנים להודות, הרצון להשתפר ביחס לאנשים אחרים נובע מקינאה!

לרוב לקנא במעמד, במוניטין או בעושר של אנשים מצליחים זאת טקטיקה לא יעילה כי זה נותן לך לגיטימציה להסיר ממך אחריות, להפוך לקורבן, להטיל את האשמה לכישלון על גורם חיצוני ולטעון שמדובר בתחרות לא הוגנת. קינאה למעשה הרבה יותר הרסנית ממה שאנשים חושבים כי בדרך כלל אנחנו ממנפים אותה באופן שמזיק לנו ולכן לקראת הסוף נדבר גם על רגש נוסף שהוא "קרוב משפחה" של הקינאה אבל בניגוד אליו הוא עושה בנו פלאים.

ללקיחת אחריות אישית אין הרבה משמעות כאשר לא יודעים לקבוע מטרות ויעדים בצורה חכמה ובסיום אני ממליץ להקליק כאן ולעבור למדריך בנושא.

אבל לפני הכל…

למה בכלל לקחת אחריות אישית?


אז הנה מספר מצבים שונים כדוגמאות ללקיחת אחריות שכולנו יכולים להיתקל בהם…

יש לך מקום לגור בו? אז בין אם לבד או עם שותפים, זאת האחריות שלך לדאוג שהדירה נקיה ומסודרת. זאת אחריותך לוודא שהכול בה פועל כראוי אחרת מנורות יפסיקו להאיר, צבע הקירות יתקלף ולאנשים לא יהיה נעים לקפוץ אליך לביקור.

יש לך פרטנר לחיים? אם כן, זאת חובתך לגלות מה הצד השני מחפש בזוגיות ולעזור לו/לה להרגיש רצוי ומסופק, זאת אחריותך לספק תמיכה, הכוונה ושיתוף פעולה בתקווה שגם הצד השני מבין שכך צריך לנהוג.

בעבודה מוטלות עליך אחריויות שונות שבמידה ועמדת בהן בהצלחה אז נפתחת בפניך ההזדמנות (הזכות) לקידום ולשיפור תנאים. אם לא בצעת את המשימות שהוטלו עליך ולא עמדת בחובות שלך, אז לא רק שאיבדת את הזכות, כי עכשיו הזכות ואולי אפילו החובה של המעסיק זה להחליף אותך באדם יותר יעיל עבור החברה.

ובמידה ויש לך עסק אז האחריות שלך היא ליצור סביבה מתגמלת שמאפשרת לעובדים למקסם את היכולות שלהם, להגיע לרמת פרודוקטיביות מרבית ולתת להם את ההזדמנות להיות שותפים בהגשמת החזון והמטרה העסקית שלך.

בין אם מדובר באחריות שלנו כהורים, כבן או בת זוג, כתלמיד, כעובד שכיר, כבעל עסק שמעסיק עובדים וכדומה, איך בעולם החברתי שאנו חיים בו שמתבסס על אמון, נוכל לדרוש את "הזכויות" שמגיעות לנו בלי לקיחת אחריות אישית?

אחריות אישית זה "המטבע" שבאמצעותה אנחנו משלמים על הזכויות שלנו ובלי לשלם, בלי להקריב, בלי נתינה ובלי להציע ערך לקהילה ולחברה, אין לנו את הזכות לקבל את מה "שמרגיש" שמגיע לנו.

לקיחת אחריות אישית מקבילה להנחת היסודות שעליהם מונחים כוח הרצון, המשמעת העצמית, המוטיבציה, נקיטת הפעולה, היכולת לדחיית סיפוקים, הביטחון וההערכה העצמית שמנתבים אותנו לעתיד המיוחל שבו אנחנו מאמינים ומקווים שניתן לממש את הפוטנציאל שלנו ואם שאלת את עצמך איך זה בדיוק קורה, אז בהמשך הכל יתברר.

למה לקחת אחריות קבוצתית?


אחד הפחדים הגדולים ביותר שלנו כבני אדם זה הפחד מהלא נודע והלא מוכר. זה הפחד מהשינוי שעלול להוביל אותנו ליעד לא ברור. השינוי הגדול ביותר אל הלא נודע הוא המוות ומכאן זה גם מקור החרדה האולטימטיבית שלנו ולפני מיליונים רבים של שנים האבולוציה החליטה להתערב כדי לשפר את סכויי ההשרדות של בעלי החיים.

בעלי חיים החלו להתקבץ לעדרים ולפתח התנהגות קולקטיבית (תופעת העדר) כי הסיכוי של עדר זברות להבחין בלביאות שעורבות לטרף הוא גדול משמעותית מהסיכויים של זברה אחת והסיכוי של להקת זאבים לצוד אייל משתפרים משמעותית לעומת הזאב הבודד.

בבני האדם "מודל העדר" עבר שדרוג משמעותי כי הבנו "שהמתכון הסודי" שדוחה במעט את הקץ ומחסן מהפחד מהלא ידוע שהחיים בחיקו של הטבע הטמיעו בנו במשך מאות מיליוני שנים הם החברה, התרבות והקהילתיות כי אלה דיכאו את הכאוטיות והאכזריות של אימא אדמה המסוכנת והלא צפויה.

הטבע המסוכן גזר על אבותינו הקדמונים להימצא בחרדה קיומית תמידית כי המוות יכל לקפוץ לביקור בכל מקום ובכל רגע וכפתרון התאגדנו, נאספנו לשבטים והסתדרנו בצורה היררכית (פירמידה) כאשר בראש נמצאת המטרה הנעלה והמאחדת שהיא "טובת הכלל", תחתיו נמצא המנהיג של השבט שאחראי על הסגנים אשר דואגים לצרכי הקהילה.

העין שמכוונת על המטרה האולטימטיבית, שמובילה את החברה אליה וגם משגיחה ומפקחת על החוקים והכללים החברתיים, המירה את הכאוס לסדר שהפך את מציאות האדם ליותר צפויה ומכאן לבטוחה יותר.

אחריות אישית - סדר והיררכיה חברתית
אחריות אישית – סדר והיררכיה חברתית

 

החוקים, הכללים וההיררכיה שיפרו את סיכויינו לשרוד את הכאוס ואת חוסר הרחמים של הטבע ומאז שהתחלנו להתקבץ לשבטים, דרך שילוב "כוח המוח" ושיתוף פעולה המצאנו טכנולוגיות שעזרו לנו להתלבש, להתחמם ולשרוד חורפים, ליצור כלים וכלי נשק, להתגונן, לבנות מחסות, למצוא, לאגור ולגדל מזון ועוד. שפרנו את סיכויינו לשרוד בזכות ההתארגנות לשבטים וקהילות ויש שטוענים שבזכות הנטייה שלנו לשבטיות האדם החכים וכך דרך התַּרְבּוּת הוא נחשף לקיומו של אלוהים.

אלוהים, האב השומר והרחמן נגלה לנו דרך ההיררכיה, דרך החברה, דרך חוקים וכללי מפתח בסיסיים שעזרו לנו לשרוד את אימא אדמה המפנקת אך האכזרית ולכן יש בנו דחף טבעי ועוצמתי ליצירת מערכות יחסים ולפעילות חברתית ויש בנו רצון חזק ביותר להיות רצויים ומקובלים חברתית.

עשרת הדיברות
עשרת הדיברות – סט של כללי מפתח

 

זאת הסיבה שיש בנו פחד מובנה מבידוד ומחרם ושהרבה לפני שנעזור לעצמנו, נצא מגדרנו כדי לעזור לאחרים. אנחנו נתאמץ לא לאכזב את המשפחה ואת חברי המעגלים החברתיים השונים שאנחנו משוייכים אליהם. יש אנשים בעלי תבונה מיוחדת שעוזרת להם להתחבר בקלות לאנשים ולהפוך מהר מאוד למבוקשים חברתית וכאן נלמד על מספר טיפים שיעזרו גם לך למשוך אליך אנשים באירועים חברתיים.

אבל הנה משהו שגילו רק בשנים האחרונות.

השפיות שלנו תלויה במערכות היחסים עם אנשים


הפרופסור לפסיכולוגיה ג'ורדן פיטרסון טוען שלדעת אנשים רבים הבריאות הנפשית היא מצב פנימי של האדם ושמדובר במצב סובייקטיבי. אנשים חושבים שאדם שהוא בריא בנפשו הוא אדם שמגשים ומממש את עצמו ואם יש מישהו שהוא מדוכא או אומלל אז הסיבה לכך היא שהמבנה העצמי הפנימי שלו מבולגן, מזייף ומכוון לא נכון.

דעתו של פיטרסון היא שזאת טעות ושאנחנו אף פעם לא רק אנחנו לבדנו עם עצמנו כי אנחנו תמיד עצמנו וגם חלק מקבוצה ומקהילה. אנחנו גם יצורים חברתיים ביותר אך גם אינדיבידואליים לדוגמא, אנחנו לא יכולים להיות מאושרים בנישואים כושלים. בנישואים כאלה אנחנו עצמנו אבל גם עצמנו הנשוי שמעורב במערכת יחסים לא תקינה. אנחנו תמיד עצמנו אך גם עצמנו ומשפחה, עצמנו וחברים, עצמנו שמתמודד מול העולם העסקי והמקצועי ועצמנו והקשרים שלנו בקהילה וזה אומר שאדם בעל נפש בריאה זה אדם שהצליח להתברג למקומו הנכון בהיררכיה החברתית שסביבו.

ככל שאנשים פחות ממוקדים ביצירת מערכות יחסים יציבות שמבוססות על הדדיות ועל אמון, כך הם יותר ממוקדים בעצמם ולכן הם יותר מודעים לתכונות השליליות שלהם וזה מה שהופך את חייהם לאומללים. הפסיכולוגיה הצליחה להוכיח בשני העשורים האחרונים שאין כמעט הבדל בין להיות אומלל ומדוכא לבין להיות ממוקד בעצמך וברגשות שלך.

העניין הוא שלמרות המודרניזציה והטכנולוגיה שמקטינים את העולם "ומקרבים" אותנו אחד לשני ושמאלצים אותנו  להישאר בבית בטוח וסטרילי, אנחנו מרגישים יותר בודדים ואומללים מאי פעם ולרוב הפתרון הוא להתחבר לאנשים, לקבוע מטרות, לצאת להרפתקה, לצאת אל העולם כדי לפעול בו, להרגיש אותו ולחיות אותו דרך הידיים והעיניים שלך ולא דרך עייניו של אדם שצילם ופרסם את הסרטון ביוטיוב.

ועכשיו נדבר על מה שמפריע לנו לקחת אחריות…

מה מונע ממך לקחת אחריות?


אם בנקודת זמן כלשהי בעבר החלטת להשתפר כאדם, כחבר, כפרטנר בזוגיות, כאחות או כאח, כהורה עבור הילדים או החלטת להשתפר בתחום או במקצוע כלשהו בחיים והתחלת לפעול כדי להתקרב אל המטרה שלך ובעקבות כל זה היום ניתן לראות את התוצאות בשטח, אז זה אומר שבכל יום ניצחת במעט את "האני הנחות" שלך.

ולמה אני אומר "שניצחת"?

כי זה לא קל להתחרות באדם (בעצמך) שמפחד להתפתח, לצמוח ולגדול. זה לא קל לרתום למטרה שלך "מישהו" שמסרב להתנתק מהמקום הבטוח, המוכר והנוח וזה לא קל להשפיע על מי שמפחד משינוי ולא מוכן לקום ולצאת להרפתקה ולמסע "המסוכן".

הסיבה שזה לא קל היא שיש סיכוי שאנשים שמפחדים משינוי עלולים להיות אנשים מתרעמים, ממורמרים, נקמנים, קנאים ומתקרבנים ולנסות ולדבר אל ההיגיון שלהם יכול להוביל להתכחשות ולהתנגדות וכנראה שהם יעלבו מהאמת הלא נעימה ולפעמים הם אפילו יגיבו באלימות.

ואת התופעה "המוזרה" הזאת מסביר הסרטון המעולה הבא על משל המערה של אפלטון:

זה לא קל לקבל את העובדה שהאישיות והאופי שלנו הם אלה שתוקעים אותנו בחיים ויותר קשה לקבל את האמת שאחריות אישית היא תרופת הפלא שמחסנת נגד אותן התכונות שמפריעות לנו להגשים את עצמינו.

זה אולי קשה, אך אנחנו יכולים ללמוד להיות אמיצים ולהבין שאחריות אישית עוזרת להקטין חסמים ולהחליק חיכוכים ושהיא הופכת את הקושי, את ההתנגדות ואת האתגר לנסבלים וכמו שאמרתי, אם הצלחת להשפיע על עצמך בצורה חיובית… אז ניצחת.

ורוצה לדעת מה כל כך מיוחד בלקיחת אחריות?

בזמן שחוסר אחריות תוקע אותך בעבר ובלהיות הקורבן של סיפור החיים שלך, אחריות אישית מאפשרת לך להציץ לעתיד (המעורפל) ולראות באור חיובי גירסאות שונות של עצמך. אחריות מאפשרת לך "לכוון את חץ" ולפגוע במטרות איכותיות ונעלות והיא זאת שמאפשרת את ההתפתחות, הצמיחה והגדילה בתוך המעגל המשפחתי, במעגל המקצועי וגם במעגלים החברתיים השונים שסביבך.

איזה טקטיקה תעזור לך לקחת אחריות אישית?


הבטחתי שנדבר על רגש מסויים שיכול להפריע לנו והרבה טוענים וזה כולל לא מעט אנשי מקצוע, מנחים ומנטורים להתפתחות אישית שאנחנו מוכנים לקבל על עצמנו אחריות אישית רק אחרי שהתחלנו להרגיש גאווה וביטחון עצמי ויש גם שממליצים לנו להרגיש ביטחון וגאווה מאולצים ומזויפים, בסגנון של – Fake it Till You Make It. אבל, יש בעיה "קטנה", רובנו לא מסוגלים למצוא סיבה להרגיש גאווה וביטחון עצמי כשאנחנו נמצאים במקום הנמוך ביותר.

זאת אומרת, במה בדיוק יש לנו להתגאות?

החדשות הרעות הן שעל המוח, על האופי ועל האישיות שלנו קשה להערים לאורך זמן ובשלב מסויים הזיוף והרמייה העצמית יובילו לדכאון, לתסכול ולמרמור וזאת הסיבה שעבור הרוב השיטה פשוט לא עובדת. אבל, יש גם חדשות טובות והן שגם כאשר אנחנו בתוך בור עמוק ואפל שקשה לראות את הדרך החוצה ממנו, תמיד אפשר למצוא משהו חיובי, משהו שמייצר קצת אור שאפשר להודות עליו ולהיאחז בו.

הבעיה עם להרגיש גאווה כשהחיים שלך לא מתקדמים בדרך שהיית רוצה היא שזה גורם לך לשאול שאלות חסרות תועלת שאין לך כלים ויכולת אמיתית לספק עליהן תשובות.

שאלות כמו…

  • "למה אחרים מצליחים ואני לא?".
  • "למה אני לא כמוהו או למה אני לא כמוה?".
  • "למה אני לא מצליח כמוהם כי הרי אני לא פחות מיוחד?".
אחריות אישית - להפוך לגירסה משודרגת של עצמך
אם נודה שאנחנו עדיין חתול, אולי בעתיד נהפוך לאריה

 

גאווה ויוהרה דוחפים אותך לחשוב שהחיים זה משחק של כוח ודיכוי והמפסידים במשחק יאשימו גורמים חיצוניים במצבם העגום, יידרשו מהם להכיר "בעוול" שנעשה להם ובכך להסיר מעליהם את האחריות על חייהם.

ועכשיו הנה משהו קריטי שכדאי להבין…

דברנו כבר על זה שבני אדם הם קודם כל יצורים סופר חברתיים, שאנחנו הרבה יותר דומים אחד לשני מאשר שונים ואנחנו מתקבצים לקבוצות ולקהילות על סמך מכנים משותפים כמו אמונה, מעמד כלכלי, דת, דעות ועמדות פוליטיות, תחומי עניין וכדומה.

אבל אנחנו גם אינדיבידואליים ולכל אחד מאתנו יש תפיסות עולם שונות. כל אדם התפתח במסגרת משפחתית אחרת ובחברת אנשים שונים. כל אדם מגיע עם סיפור חיים אחר, כל אחד מאתנו למד לחיות דרך תפיסת המציאות הייחודית שלו וכמובן שאסור להתעלם מהעובדה הקריטית שלכל אדם יש מנת משכל שונה (IQ) ויש לה השפעה מכרעת על איך שהחיים שלנו יראו בעתיד ולכן…

לכל אדם יש מוטיבציה שונה להצליח!!!

"רגשות" הם בין המוטיבטורים המשמעותיים שדוחפים אותנו לפעולה וכל אדם מרגיש קצת אחרת כלפי רעיונות ונושאים מסויימים ואנחנו נותנים להם עדיפות שונה בטבלת הערכים ובסדרי העדיפויות שלנו. זאת הסיבה שאני מתבונן אחרת ממך על המציאות ורוב הסיכויים שעוצמת ושיטת הפעולה והעשייה שלך יהיו שונים משלי גם כאשר היעד והמטרה שלנו דומים.

וכאן אנחנו נצלול עמוק ונדבר על מוטיבציה ועל מה שדוחף אותך להיות כלי אדיר לכיבוש יעדים ומטרות.

ואת הדבר הבא כדאי לך לזכור כי זאת הסיבה ש…

המפתח ללקיחת אחריות אישית הוא בענווה ובאמונה


כשמגיעים לנקודת שפל, או כשהחיים לא מתקדמים במסלול שהיינו רוצים, במקום לכעוס על העולם ממקום של גאווה ולהאשים אותו שהוא דפוק ומקולקל, הדבר הראשון שצריך להודות בענווה הוא שאנחנו לא מושלמים ושבשלב מסויים כנראה החלטנו לטמון את הראש באדמה ולהסית את תשומת הלב מהעיקר.

ולמה זה חשוב להודות שאנחנו הבעיה?

כי לתקן את עצמך לפחות עוד יש לך סיכוי, אבל נראה אותך מנסה לתקן אנשים אחרים בלי לעלות למישהו על העצבים ולגרום לו לתפוס מרחק או להגיב כלפיך בדרך לא נעימה שלא צפית. מי שיחליט לתקן את עצמו יגלה עם הזמן שאנשים שמים לב אליו ואל ההשגים שלו. הוא יגלה שאנשים מחפשים את קירבתו ומציעים לו הזדמנויות חדשות, מעניינות ומרתקות. אבל, מי שיחפש לתקן את העולם ואת האנשים שבו, יעלה על הדרך הבטוחה להפוך לעריץ במקום לאדם מוערץ ולמודל לחיקוי.

האמת היא שאנחנו יצורים פגומים ומותר לנו לטעות וההווה שלנו הוא מושלם כי אנחנו חווים היום את התוצאה המדוייקת של ההחלטות שקבלנו בעבר והשאלה הגדולה וההכרחית שכל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו היא…

"איך אני יכול לגרום למחר שלי להיות קצת יותר טוב ממה שהיה אתמול?"

המטרה בלקיחת אחריות אישית זה להתעלות על האני הנחות והפגום שקיים היום ומה שאנשים מוצאים בדרך כלל בעקבות לקיחת אחריות אישית על חייהם ובלחוות שיפור באספקטים השונים של המציאות שלהם זה את המשמעות האמיתית של החיים.

למה קשה לנו לקחת אחריות?


האדם הגיע לאין ספור גילויים מדהימים ויש שניים שהם קריטיים. האחד זה הבנת משמעות הזמן והשני זה הקרבת קורבן שמוכר לנו מהסיפורים המקראיים העתיקים.

כן, אני מבין שלרעיון של הקרבת קורבן יש אסוציאציות שהיום אנשים פחות מתחברים אליהם אבל עם נחשוב על זה קצת, התנ"ך הוא ספר אדיר של אנאלוגיות ומטאפורות והוא מלמד בין היתר על מצבנו הפסיכולוגי ובכלל על משמעות הקיום ושל החוויה האנושית שלנו כבני אדם ואפילו היום בעידן המודרני, בלי לשים לב אנחנו עדיין מקריבים קורבנות.

איך בדיוק?

אולי אנחנו כבר לא מקריבים עגלים, טלאים ואיילים על המזבח כדי לרצות את אלוהים שיביא עלינו שנה מבורכת בגשם, מזון, בריאות ומזל אבל אם ניקח אותך לדוגמה, ברגע שהחלטת להשקיע את תשומת הלב למספר דקות מזמנך היקר בקריאת המאמר הזה, אז בעצם הקרבת זמן ותשומת לב בתקווה ובאמונה שהערך והמסר שנמצאים בין מילות המאמר הזה, יעזרו לשפר בקצת את העתיד שלך.

הורים מקריבים הכל כדי לגדל ילדים בעמל רב וכשהילדים מוכנים לפרוש כנפיים ולעזוב את הקן, ההורים באמונה מוותרים עליהם, משחררים אותם ומציעים (מקריבים) אותם לעולם כדי שיועילו לחברה וכתוצאה מזה לעצמם.

עקידת יצחק
עקידת יצחק – להציע את היקר לנו לטובת החברה

 

גילוי משמעות הזמן הוביל את האדם להבנת הערך שיש בלקיחת אחריות אישית ובהקרבת קורבן שדרכם ניתנת לך ההזדמנות להתמקח על המציאות שלך בעתיד ולקרב אותך להגשמת היעדים והמטרות שלך. העניין הוא שהקרבה זה לא עניין קטן, קל ופשוט שכל אחד יעשה מרצון ובשמחה.

זה דורש ממך תעצומות נפש, זה דורש וויתורים והשקעה לא קטנה. אנחנו נשים כסף בצד במקום לבזבז אותו על בילוי וכיף חד פעמי, אנחנו נתכנן תוכנית פעולה, אנחנו נתכונן לאפשרות שניפול ושניכשל וכשזה קורה אז אחריות אישית דוחפת אותנו לקום על הרגליים, להתאושש, לחבוש את הפצעים ולחפש דרך נוספת שמובילה אותנו קדימה ליעדים שהצבנו.

קבלת אחריות אישית דורשת ממך לוותר על התשוקות והסיפוקים המיידיים ולהקריב אותם עבור האני העתידי שלך לטווח הרחוק לשנים רבות קדימה.

אבל, אחת הסיבות שקשה היום להיות אדם אחראי היא כי אנחנו חיים בעידן טכנולוגי שמעצים ומאדיר את האני ואת העצמי. אנשים ממוקדים יותר בסיפוק העצמי ופחות ביצירת מערכות יחסים ואנחנו חשופים להשפעת טכנולוגיות של קיצורי דרך שמספקים את רצונותינו במהירות. זה עידן שלא מעריך דחיית סיפוקים (הקרבה) והורגלנו לקבל את מבוקשנו מיד ועכשיו ואולי כדאי לשים לב לזה ששורש המילים להקריב וקרוב זה ק.ר.ב, כי להקריב ולהשקיע היום, מקרבים אותך להגשמת החלום מחר.

אגב, נכון שהיום אנחנו כבר מבינים את משמעות הזמן אבל, האם יש לך את היכולת לנהל את הזמן שלך ביעילות?

במאמר הזה אנחנו נדבר על מספר טיפים שיעזרו לך לנהל את הזמן שלך ובעצם לנהל את עצמך בצורה יותר אפקטיבית.

מה המשמעות של הקרבת קורבן?


בסופו של דבר המשמעות של להשקיע ולהקריב זה לראות בעיניי רוחך (להאמין) את מה ששתי העיניים שלך לא מסוגלות לראות. לדוגמה לשים בצד מעט כדי שיהפוך בעתיד להרבה ולמועיל כי זה יהיה נבון "להקריב" את החלק במקום את השלם, להיפטר מהטפל ולא מהעיקר ומדובר גם בעיקרון פיסיקלי כי כדי לנוע ולהתקדם במרחב (וגם בחיים) מנקודה A לנקודה B אנחנו צריכים לשרוף (להקריב) אנרגיה כדי לנוע ולדוגמה, דלק, זמן וכסף הם אמצעי (אנרגיה) שעוזר לנו ומדרבן אותנו להתקדם.

אגב, גם אמונות מגבילות יכולות לעכב, להכשיל ואפילו לגרום לנו לקפוא במקום. חסמים פסיכולוגיים הם "משקל עודף" שעלולים להוות מכשול לא קטן בדרך להעצמה, לגדילה ולצמיחה וזאת חובתנו לקחת אחריות אישית, להפנות אליהם את מלוא תשומת הלב ולהבין את האירועים שיצרו אותם כדי לפרום ולהתיר את הקשרים שכובלים את הפוטנציאל שלנו.

אנחנו צריכים באומץ רב, דרך ביסוס אמון ואמירת אמת לעצמנו לקבל אותם, להשלים איתם, לשחרר ולהשאיר (להקריב) אותם מאחור כדי שנוכל להתקדם ולממש את היכולות שבנו ואגב, להקריב משהו והשארתו מאחור כדי לשרוד ולחיות זאת לא המצאה שלנו בני האדם. הטבע מדגים את התופעה הזאת באין סוף דרכים, כמו דרך הנחש שמשיל את עורו והלטאה שמשאירה את זנבה מאחור לטורף כדי לברוח ולהינצל.

כדי שאנחנו נמשיך קדימה ונשגשג בחיים, אנחנו צריכים באחריות, בהתנדבות ומרצון להקריב את החלק הקטן, המחליש והמעכב שעוצר ומפריע לנו להפוך למי שאנחנו יכולים להיות. בכולנו יש משהו שאנחנו יודעים שאם היינו מוותרים עליו, אז המצב יכול היה להיות הרבה יותר טוב.

מה זה אומר "להיות יותר טוב"?


אז לפני שמנסים לשאוף אליו, חשוב להבין את המשמעות של "טוב יותר" וכדי לענות על השאלה הזאת צריך להתייחס לעולם כעל מקום שמספק אין סוף אפשרויות והזדמנויות ורצוי שאנשים יראו בעצמם ככלי שפועל ועושה מניפולציה על העולם וכדי להסביר, אז נניח והמשימה שלך היא להבריג בורג כדי לתלות תמונה על הקיר. את המשימה הזאת ניתן להשלים באמצעות כלים שונים כמו אולר, סכין ומברג.

ניתן להבריג בורג באמצעות שלושת הכלים האלה אבל המברג יאפשר לך לבצע זאת בצורה היעילה ביותר ובני האדם מגיל ילדות מפתחים יכולות כדי להיות יעילים בתחומים השונים של החיים והמשמעות של "טוב יותר" זה בעצם להפוך לכלי היעיל ביותר לביצוע המשימות שמוטלות עליך.

כולנו יודעים איך להרוויח כסף אבל אנשים שונים עושים זאת בדרכים שונות וביעילות שונה.

וכדי שהילדים שלך יהיו מוצלחים בנושאים של כסף וכלכלה, במאמר הזה נדבר על טיפים שיעזרו לך בחינוך הפיננסי שלהם.

את הרעיון שאנחנו כלים לביצוע פעולות, גילה ופיתח הפסיכולוג השוויצרי ז'אן פיאז'ה שהתמחה בפסיכולוגיה התפתחותית וגם בדרך שבה ילדים צוברים ידע על העולם והוא טען שלמרות שהדעה הרווחת היא שידע זה אוסף של עובדות, אנחנו למעשה  צוברים חלקים של מידע ומדובר בתהליך שדרכו אנחנו אוספים ללא הפסקה אינפורמציה שמשנה ומעדכנת את "העובדות" שכבר ידועות לנו. אנחנו לומדים משהו חדש, מעדכנים את המידע שידוע לנו ונפטרים (מקריבים) את מה שכבר לא רלוונטי.

לדוגמה, עד לפני איינשטיין המדע התבסס על פיזיקה ניוטונית אבל אחרי שאיינשטיין פרסם את תיאוריה שלו על תורת היחסות הכללית, הפיזיקה הניוטונית הפכה לתת נושא בתוך הפיזיקה האיינשטיינית. מה שבפועל אנחנו עושים באופן קבוע זה מעדכנים את הידע שכבר למדנו ומוסיפים עליו שכבות חדשות שהופכות אותו לשלם יותר בזמן שהוא מבוסס על הנחות יסוד קודמות.

זה כמו ללמוד את אותיות האלף-בית, אחרי זה ללמוד מילים קצרות ופשוטות ואחר כך להבין מילים ארוכות ומורכבות ובלי ניקוד וזה מתחבר חזרה לענווה שכבר דברנו עליה כי כדי ללמוד משהו חדש, להבין, להתפתח ולעבור שינוי, אנחנו תחילה צריכים להודות שגם אם למדנו ויש לנו ידע בתחום מסוים, אנחנו עדיין רחוקים מלדעת הכול.

סוקרטס אמר:

"החכמה האמיתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום".

"תחילתה של חכמה היא בתהייה".

לכולנו יש דעות וטיעונים (תזה) ואנחנו נעמוד על רגלינו האחוריות כדי להגן עליהם אבל החכמה היא לאתגר אותם בטיעוני נגד (באנטיתזה) כדי לבחון עד כמה הם יציבים ומוצקים ואם טיעון מסוים הצליח לסדוק את התזה, את מה שהאמנת עד לאותו הרגע שהוא נכון, אז נוצר כאן תהליך של סינתזה שזה עדכון של הטיעון הישן ועכשיו אחרי שיצרת טיעון חדש, יש לבחון גם את עמידותו אל מול טיעוני נגד חדשים. אנחנו לוקחים תזה, זורקים עליו אנטיתזה והתוצאה היא סינתזה שהופכת לתזה חדשה וכן הלאה.

להיות כנים עם עצמנו ולהודות שאנחנו עדיין טיפשים מצריך תמיד אומץ וזה דורש ממך לצאת מהאזור הנוח והבטוח ובדיוק בנקודה הזאת, המסע המדהים שלך מתחיל ומיד נדבר עליו.

אחריות אישית מוציאה אותך למסע מפחיד ומסוכן


בסופו של דבר אחריות אישית זה לעשות פחות מהדברים שאנחנו רוצים ולהתמקד במה שאנחנו צריכים לעשות. לכולנו יש מגרעות, הרגלים ותכונות שהיינו רוצים שייעלמו ואנחנו מודעים אליהם היטב, אבל מעט מידי אנשים נוקטים בפעולה כדי להתגבר עליהם ולרוב זה קורה כי הם מפחדים להיכשל ומפחדים "מהמפלצות" שיפגשו במסע המסוכן שהם יוצאים אליו.

בתפיסת המציאות שלנו יש שלושה מעגלים עקריים. יש את המעגל של הדברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים, יש את המעגל של מה שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים ובסוף, מחוץ לתפיסה שלנו יש את המעגל של כל מה שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים וכמו שכבר הזכרתי, כולנו מפחדים ממה שלא ידוע, לא מוכר ולא מובן. אנחנו מפחדים מהמורכבות החבויה של העולם. של השטח סביבנו שעדיין לא מופה ושאנחנו עדיין לא מבינים כי כאשר אנחנו נתקלים במשהו חדש, שונה וכזה שאנחנו לא רגילים אליו, מנגנון ההישרדות שלנו מתעורר ומאותת על סכנה כאילו שיש טורף בקרבת מקום ואז הפחד והחרדה נכנסים לפעולה.

ומה הנקודה החשובה כאן?…

שמשחר האנושות היו את האנשים שלמרות הפחד המשתק הם קמו והעזו לצאת בחשכת הלילה ממעגל האור של מדורת השבט כדי להרוג את "המפלצת" שמסתתרת ושעורבת לילדים הקטנים והתמימים שטועים בחשיכה וכשהם חזרו והציגו בפני השבט את גוויית החיה הרעה, הם התקבלו בתשואות וכגיבורים וזאת הסיבה שאחריות אישית קשורה קשר הדוק לדפוס שנקרא מסע הגיבור כי בלי לקבל אחריות על עצמך, על המשפחה ועל הקהילה שלך אז אין מוטיבציה לאזור אומץ ולמרות הפחד לצאת למסע שבוודאות ישנה אותך.

ג'ורדן פיטרסון מסביר שהגיבור בסיפורים, בספרים ובסרטים הוא זה שמעז להתקרב ולהישאר על הקו שמפריד בין האור לחושך. הגיבור הוא זה שנמצא על הקו שבין ההיררכיה לכאוס, בין הידוע והלא נודע ובין הטוב לבין הרוע ואז מרצונו החופשי ובאמונה הוא עושה את הצעד האחד והנוסף אל תוך האפילה.

ללכת על הקו שמפריד בין החושך לאור
ללכת על הקו שמפריד בין החושך לאור

 

התבונה להבסת המפלצת הגדולה ביותר שלך נמצאת במעמקי היער האפל והמפחיד.

איך להתמודד עם הפחד?


במידה והחלטת לקחת אחריות אישית על חייך ולשאוף לתקן אותם, האסטרטגיה שלך צריכה להיות דומה לזאת של הגיבור בסיפורים וזה אומר לקום ולצעוד מרצון לכיוון של מה שהכי מפחיד אותך כי במקום לקפוא מפחד כאשר "הדרקון" שלך נמצא מולך וחוסם את הדרך למטרה, יהיה עדיף לתקוף, להמם אותו ולהשאיר אותו מאחור כי עדיף שיהיה משהו שדוחף אותך מאחור לכיוון האוצר.

מחקרים מראים שלהתמודדות רצונית מול פחדים יש כוח מרפא כי ברגע שזה הופך לרצוני (דרך קבלת אחריות אישית), למוח שלך יש יכולת גדולה יותר ומלחיצה פחות להתמודד מול האתגר והקושי. זה לא מקרי שאנחנו כל כך אוהבים סיפורי גבורה והרפתקאות וזה לא מקרי שכל הסיפורים בנויים על סמך הדפוס שנקרא מסע הגיבור.

מסע הגיבור זה הסיפור האישי של כל אחד מאתנו שבו דרך לקיחת אחריות אישית, אנחנו מתעלים על עצמנו ויוצאים באומץ אל מול השינוי ואל עדכון הגרסה וזאת למרות הפחד מהדברים המוכרים ובעיקר מהלא מוכרים שנתקל בהם בדרך להגשמת המטרה.

מה הסיבה האמיתית שאנחנו מפחדים לקחת אחריות?


החוקר והפסיכולוג ב. פ. סקינר מצא שאם מכניסים עכבר מעבדה לכלוב שהוא לא מכיר, הוא קופא ולא זז למספר דקות והסיבה היא שהעכבר (וגם האדם) יודע ברמת האינסטינקט שעיניו של טורף מחפשים וננעלים על התנועה שלו ולכן העכבר נשאר במצב "קפוא" עד שהוא מתרגל למקום, אוזר אומץ ומתחיל לרחרח, לחקור ולוודא שאין סכנה (חתולים) בסביבה החדשה שהגיע אליה.

גם תינוקות וילדים קטנים נמצאים בחרדה קיומית ולכן הם צריכים את הגורם המתווך בינם לבין המורכבות שסביבם והגורם הזה הם ההורים. אפשר לראות זאת בילדים שהולכים לאיבוד במקום הומה אדם כי לא עוברות דקות רבות עד שהם נשברים ופורצים בבכי וכשההורה מוצא אותם רק אז תחושת הביטחון שבה אליהם והם נרגעים.

אנשים חושבים שתינוקות הם יצורים רגועים ושלווים אבל האמת היא שתינוק נמצא במצב של רוגע ושלווה כאשר יש מישהו שהוא מכיר, שדואג, ששומר ושמטפל בו וזה נכון גם לגבי אנשים בוגרים כי גם האדם הנורמלי הבוגר נמצא במצב של יציבות רגשית, של רוגע ונינוחות כאשר הוא במקום מוכר שמשרה עליו תחושת ביטחון וכאשר יש בו את האמונה שיש "גורם" שמתווך בינו לבין מורכבות העולם.

ברגע שאנחנו עוזבים את המקום הבטוח והמוכר ונכנסים לטריטוריה שאין בידנו את המפה שלה, אז המורכבות של "העולם החדש" והלא מוכר הופכת לבולטת ומורגשת ומזכירה לנו שאנחנו אומנם יצורים אינטליגנטים ומורכבים לאין ערוך, אבל אנחנו עדיין "בעל חיים" שהמטרה העיקרית שלו היא הישרדות והתפקיד של הפחד והחרדה זה "להעיר" אותנו, כדי שנוכל לשים לב למה שקורה סביבנו במקום החדש ולהתגונן במידת הצורך.

מסע הגיבור זה נושא מרתק בעייני כי זה הדפוס שלפיהם נוצרו כל סיפורי ההרפתקאות המפורסמים ביותר מאז שבני האדם למדו לספר סיפורים ולהקליק כאן כדי ללמוד עוד בנושא.

מסע הגיבור
מסע הגיבור

 

מה שזה בעצם אומר עלינו הוא שבסיטואציה או בטריטוריה שהיא חדשה עבורנו, עד שלא בדקנו, גילינו, חקרנו, וידאנו, אבטחנו והכרזנו עליה כבטוחה, עד אז לא נרגיש רוגע, שלוה ונוחות ורק אחרי זה נפסיק לפחד.

אי אפשר ללמוד להפסיק לפחד, אבל אפשר ללמוד להיות יותר אמיץ וצריך להיות אמיץ כדי לקבל את החלטה להקריב את הנוחות והביטחון של היום כדי שהמחר יהיה "מקום" טוב יותר.

איך להפוך לקפטן של הספינה שלך?


דברנו כבר על תחושת הגאווה שמונעת מאתנו להודות בזה שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד ועל הענווה שמאפשרת לנו להודות בזה שאנחנו אולי לא נדע ונגלה הכל אבל יש לנו את האפשרות לנסות ולהשתפר.

אבל יש רגש שהוא דומה לגאווה שמגיע עם טוויסט וזה להרגיש גאה בלהיות חלק של משהו שהוא גדול מאתנו ובדרך כלל אנחנו מרגישים כך במקום בעל משמעות וחשיבות גדולה עבור הקהילה שאנחנו חיים בה ומשוייכים אליה או כשאנחנו פוגשים או מקשיבים לאדם משמעותי עבורנו. מדובר ביראת כבוד, בהשתוממות ואפילו בתחושת פליאה כאשר אנחנו נמצאים בנוכחות של גדולה.

יש לנו נטייה להעריץ מקומות, חפצים ואנשים ובדרך כלל מדובר באנשים שאנחנו רוצים להיות דומים להם בתכונותיהם, בערכיהם, ברעיונותיהם וביכולות שלהם כמנהיגים. אלה האנשים שמשמשים עבורנו מודל לחיקוי והם הגיבורים שאנחנו רוצים להיות. כן, זאת גם סוג של קינאה אבל כזאת שגורמת לנו לפעול ולהשפיע לטובה על בני האדם ולא מדובר בקינאה שמגיעה ממניעים אינטרסנטיים ונרקיסיסטיים.

מנהיגים אמיתיים לא בוחרים להנהיג, הם נענים לקריאה, הם נבחרים ומורמים ע"י הקהילה על סמך הפעולות, המעשים וההישגים שלהם ולא על סמך הצהרות חסרות בסיס ותוכן לגבי העתיד. זה אומר שמנהיגים נדחפים מלמטה כלפי מעלה ע"י הקהילה ולא נמשכים מלמעלה ע"י מנהיגים אחרים.

ואיך זה מתחבר לנושא של לקיחת אחריות אישית?

לכעוס ולדרוש מהעולם זכויות שלא הרווחת אותם, זה כמו לדרוש להיות מנהיג בלי שהוכחת להיות ראוי לתפקיד. אבל, כשעוסקים בעשייה רצונית והתנדבודית, בדיוק כמו שרוצים לשחק משחק עם חבר טוב (כי לשחרר ולהוציא אותך בכוח "מהמערה" יוביל להתנגדות), בין עם זאת עשייה שמקדמת אותך או שעוזרת לאנשים שסביבך, התוצאות בשטח יעצימו אותך בתחושת מסוגלות וביטחון שיעידו על כך שעלית על המסלול הנכון לעבר המטרות והיעדים שהצבת לעצמך.

השאיפה היא להנהיג את עצמך כאשר המעשים שלך (העם) דוחפים אותך ולא להפוך לעריץ שהשקרים והגאווה שלו המליכו אותו.

בסופו של עניין…


לקיחת אחריות אישית זה לחתום על חוזה התחייבות מול עצמך ומול האנשים שסביבך. זה על נתינה (הקרבה) והשקעה לעתיד ולא על קבלת רווח מידי, היא על לקיחת יוזמה ולא על קפיאה מפחד, להיתקע בנקודה אחת ולהתפלל שמשהו טוב יקרה לנו כי אלוהים הוא לא השרת שלנו והוא עוזר למי שעוזר לעצמו. גם אם נרצה להתפתח ולגדול ברמה האישית, התגמול האמיתי והמשמעותי יגיע דרך התחשבות ופעולה לטובת האחר.

עכשיו זה הזמן הנכון עבורך לקבל החלטה ולהשקיע…

  • בבן או בבת הזוג לחיים.
  • בילדים ובמשפחה הקרובה.
  • בחברים ובקהילה שסביבך.

כי תוך כדי מתן עזרה לאנשים אנחנו משתפים את הידע, את המיומנויות, את הכישורים ואת היכולות שצברנו במסע אל עבר ההצלחה שלנו ורק בעקבות זאת האדם שיקטוף את פירות העבודה הקשה, יהיה האני שלך בעתיד.

אני מקווה שהייתה לך קריאה מעניינת ומועילה במידה ויש לך שאלות בנושא, אני זמן כאן בערוץ הטלגרם.


הגעת עד לסוף המאמר ואני רוצה לומר לך תודה רבה.

אני מעריך אותך ואת הזמן שלך ומקווה שמצאת כאן את מה שחיפשת.

לא לדאוג, אני לא מלקק סתם כי תיכף תבוא הבקשה… 🙂

אני משתדל לכתוב כאן ב-Its Up 2 Me על נושאים ותחומים שמעניינים אותי ומקווה שגם אותך וכדי שאוכל להשתפר עוד יותר ולהציג תוכן עדכני ואיכותי, יעזור לכולם לדעת…

  • איך התרשמת מהמאמר?
  • איך לדעתך ניתן לשפר את התוכן?
  • האם לדעתך חסר כאן מידע עדכני?
  • איזה מידע יש בידך שחשוב לך שאוסיף אותו?

זאת אינפורמציה שתועיל משמעותית לבלוג ולקוראים שלו.

עכשיו,

כמובן שזאת לא חובה ואשמח מאוד אם מתאפשר לך, להשאיר טקסט קצר שמסביר את דעתך על הפוסט ובמידה ואהבת, כל עזרה בהפצת המידע תתקבל בברכה.

שוב תודה רבה ומקווה שהיה מועיל.

נתראה בערוץ היוטיוב.

מני.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. אביגיל

    המאמר מושלם רואים שלכותב יש ידע וניסיון

    1. מני קריחלי

      אביגיל,
      מעריך מאוד את המחמאה.
      אבל, אין רעיון שאני מדבר עליו והוא מקורי שלי.
      כדי לכתוב את המאמר (כל מאמר) קראתי והקשבתי לאנשים חכמים ממני.

כתיבת תגובה