You are currently viewing איך להיות מאושר? תתחילו לתקן תקלות ובעיות סביבכם
איך להיות מאושר

איך להיות מאושר? תתחילו לתקן תקלות ובעיות סביבכם

איך להיות מאושר זאת השאלה הלא הנכונה כי אושר זה תוצאה של פעולה שכולנו עושים ובגדול, מה שצריך לעשות זה להתמקד בפתירת בעיות של עצמכם ושל הסובבים אתכם.

תזכרו בתקלה מרגיזה שהעסיקה אתכם ימים, חודשים ואפילו שנים… ושלבסוף התגברתם עליה. יש לי הרגשה שאת פרץ האושר והשמחה שחוויתם באותו הרגע אתם לא שכחתם עד היום.

חיפשתי את הביטוי "איך להיות מאושר" בגוגל לא מזמן, בדקתי ועברתי על כל האתרים בעמוד הראשון של דף החיפוש. המסקנה שלי היא שהנחת היסוד המקובלת היום ע"י רוב האנשים וכנראה שגם עליך היא שכדי להגיע אליו, אושר הוא משהו שצריך לעבור דרך מסוימת עבורו.

שכדי להגיע לאושר אנחנו צריכים לעבור תהליך כלשהו, לבצע פעולה או רצף של פעולות כדי שבסופם הוא יהיה ברשותנו.

כמו לדוגמה:

"אהיה מאושרת אם יהיה לי גוף כמו של הדוגמנית הזאת", או "אהיה מאושר אם תהיה לי את המכונית הזאת".

אז יש לי חדשות בשבילך:

רובנו מתייחסים לאושר כאילו שהוא תוצאה של משוואה מתמטית מאוד מסובכת ולא ברורה ושזה פרס שמחכה למנצח בתחרות אי שם בסוף על קו הסיום.

לצערי, רובנו אין מושג מה זה להיות מאושר ואם תחשבו על זה, לרוב אנחנו נמצא את עצמנו מתלוננים ומקטרים על מה שקורה לנו וסביבנו.

תראו…

החיים הם רצף של תקלות בדרגות שונות שאנחנו צריכים לפתור כדי להתפתח, להשתדרג ולהשתפר. שם, במקום של הגשמת חלום והשגת מטרה, התגברות על קושי, על מכשול, אתגר ובעיה, אנחנו נמצא את אותם הרגעים הקסומים של שביעות רצון, סיפוק, וככל שתחושת העמידה בציפיות של החברה מאתנו והכי חשוב, עמידה בציפיות שלנו מעצמנו היא חזקה יותר, כך תחושת האושר תהיה גדולה ועוצמתית יותר.

הקשר בין איך להיות מאושר לכמה אנחנו לא מרוצים


היום יש אין ספור מחקרים בנושא דיכוי והתעלמות מרגשות שליליות שקדום כל מראים שזה באמת נכון שלהתעלם מכעס ומאי שביעות רצון באמת משפר לנו את ההרגשה הכללית.

אבל, העניין הוא שזה מועיל רק לטווח הקצר ולטווח הארוך זה מזיק לנו. לטווח הרחוק זה חושף אותנו אפילו יותר לדיכאון, לחרדה ולחוסר ביטחון עצמי.

עוד מראים המחקרים שכעס וחוסר שביעות רצון הן דווקא רגשות חיוניים ואפילו חיוביים עבורנו ושהם חלק הכרחי עבור ההישרדות שלנו.

הרבה לא יודעים שדווקא הפחד, הכעס, הכאב (גם הפיזי אך בעיקר המנטלי והרגשי) וחוסר שביעות הרצון הם חלק בלתי נפרד ומובנה ממה שעושה אותנו אנושיים. הם בעצם המנוע האמתי שלנו כי לרוב הם אלה שדוחפים אותנו לצמיחה ולהתפתחות. הם מה שדוחף אותנו להתמודד מול בעיות ולמצוא פתרונות עבורן. הם מה שמעודד בנו שינוי והם מה שדוחף אותנו לצאת ולחקור מקומות שרגל אדם לא דרכה בהם ולמצוא תגליות משני חיים.

אנחנו התפתחנו להיות לא מרוצים ממה שיש.

הדוגמה הכי טובה לזה הם הילדים שלנו ועוד עליהם בהמשך ודרך אגב, הילדים שלנו יודעים איך להיות מאושרים.

חוסר שביעות הרצון שלנו הוא מה שגורם לנו להילחם על העקרונות שלנו, לשאוף ליותר ולהתפתח. סבל וכאב הם האסטרטגיה היעילה ביותר שיש לנו כדי לישרוד ולהשיג קידמה.

הם שדוחפים אותנו לפעול, ליזום ולהשתפר.

איך להיות מאושר? תחשבו על סבל וכאב כעל מאפיין ולא כבאג במוח שלנו


כולם סובלים ולכולם יש בעיות. העשירים סובלים בגלל העושר וההון שלהם, העניים סובלים בגלל העוני. אנשים ללא זוגיות סובלים מבדידות, אנשים בזוגיות סובלים בגלל בני הזוג. אנשים סובלים כשאין להם משפחה ואחרים סובלים בגלל המשפחה שלהם. אנשים שאין להם מכונית סובלים מהתחבורה הציבורית ואלה שיש להם סובלים מפקקים ותאונות. אנשים שגרים בשכירות סובלים מבעל הדירה המעצבן שלהם ואלה שקנו דירה סובלים מהמשכנתא.

נכון, יש אין ספור סוגים של כאב ואי אפשר להשוות בין סבל כזה לאחר. יש סבל שהכאב שמגיע אתו הוא פשוט בלתי נסבל. כזה שלפעמים נשאל בגללו את עצמנו "מה הטעם להמשיך כך?". סבל שנמשך כל הזמן, ללא הפסקה ושאין לו סוף. לעומת זאת יש סבל שאת הכאב שהוא יוצר לא נזכור ליותר מכמה דקות.

אם נחשוב קצת עם עצמנו נראה שהחיים הם בעצם רצף של בעיות ותקלות, וברגע שהמרמור ייפסק ונתחיל להתמודד עם החרא שהחיים זורקים אלינו רק אז אנחנו יכולים להפוך לבלתי מנוצחים כי הדרך היחידה שאפשר להתמודד עם כאב וסבל הוא קודם כל להבין ששווה ומשתלם לשאת אותו ושיש על מה להילחם.

כמו בסרט המעולה המרדף לאושר…

כאב רגשי


כאב רגשי כמו כאב פיזי, מלמד אותנו על המגבלות שלנו כי כפי שנרצה להימנע מפעולה שגורמת לנו כאב פיזי כך נשאף לא לחזור על פעולה שגורמת לנו את הכאב הרגשי.

לדוגמה, כישלון בסגירת עסקה עם לקוח ידרבן אותך לא לעשות את אותן השגיאות בפעם הבאה ואולי זה יעזור לכם להבין שיעזור מאוד להיצמד לאדם שהוא עם ניסיון גדול יותר משלכם במכירות ובהתנהלות מול לקוחות או אולי בכלל זה יביא אתכם להבנה שסוג הלקוחות שרדפתם אחריו בכלל לא מתאים לשירותים שהחברה שלכם מציעה ומספקת.

בכל מקרה, כדי לא לחזור על אותן הטעויות, הכאב גורם לכם לחשוב ולהסיק מסקנות. המסקנות מביאות יוזמה והשראה והן מביאות אתכם לפעולה שמביאה לשינוי.

השינוי יביא להתפתחות ולעדכון הגרסה שלך ושל העסק שלך או אם מדובר בעבודה כשכיר, זה ירים את הערך שלכם בעייני החברה והמעסיק שלך.

והנה הבעיה שמונעת ממכם להבין איך להיות מאושר


תשאלו כל אדם מעל גיל 50-60 איך הייתה הילדות שלהם, איך הייתה התקופה בה היו נערים ובכלל איך היו החיים לפני 30-40 שנה ורובם יגידו:

"בילדות היה לנו עשירית ממה שיש לילדים של היום".

"עבדנו קשה וקרענו את התחת ובכל זאת היינו מאושרים".

אנחנו נמצאים בעידן שבו משווקים לנו במסווה עצלנות ודחיינות. אחוז האנשים שסובלים מדיכאון היום נמצא בעלייה מתמדת כמו גם אחוז מקרי ההתאבדות ובעיקר בנוער שלנו. מעודדים אותנו ללא הפסקה להישאר באזור הנוחות שלנו, לקבל ללא מאמץ כל מה שנבקש ובהחלקת אצבע לראות את כל פרקי סידרת טלוויזיה אהובה.

מאכילים אותנו מבלי שנזוז סנטימטר מהספה את כל מה שאנחנו רק רוצים ולא את מה שאנחנו צריכים.

ממכרים אתנו למוצרים שאנחנו בהחלט לא זקוקים להם ואז בחוצפה מספקים לנו שירותים ופתרונות בתשלום לבעיות שהמוצרים שלהם יוצרים לנו ובנו.

אנחנו תמיד מופגזים דרך התקשורת בבעיות, סבל ובכאב שהם לא שלנו. שאנחנו לא צריכים אותם והן אף פעם לא נעלמות. בבעיות שרק משתנות, מתעדכנות ומתחלפות.

ולנו לא נשאר מקום כדי ליפתור את הבעיות שלנו.

ואנחנו עסוקים בלחשוב על בעיות שאין ביכולתנו לפתור ולא נשאר לנו מספיק תשומת לב להפנות לתקלות שלנו שבפתירתן נהפוך לבני אדם משודרגים וטובים יותר עבורנו, עבור המשפחה שלנו ולחברה.

וכך גם אנחנו מרוויחים וגם החברה.

"הבעיה" שבפתירת בעיה


מהות החיים היא בהתמודדות מול תקלות שנוצרות סביבנו ומול מצבים שדורשים את ההתערבות שלנו ולכן אי אפשר לשאוף לחיים שהם ללא בעיות כי רובם לא תלויים בנו.

מה שכן אפשר לעשות הוא להתחיל לפתור בעיות אמתיות שאנחנו טובים בלהתמודד איתן. העניין הוא שבדרך כלל פתירת בעיה אחת יוצרת בעיה נוספת ולפעמים גם כמה בעיות חדשות.

לדוגמה נניח שכדי לפתור את בעיית ההשמנה שלי, החלטתי להתחיל לאכול אוכל בריא ומבושל בבית. אז מצאתי פתרון לבעיה אחת ועכשיו יש לי בעיה חדשה – איך אני מפנה זמן כדי ללכת לסופר ולבחור בקפידה את המזון שאני קונה וגם בשביל לבשל בבית?

ונניח שהולך לי ממש טוב עם הירידה במשקל והעפתי 15 קילו מיותרים מהגוף. הבעיה החדשה שלי היא שאני צריך לחשוב על חידוש מלאי הבגדים כי כל הבגדים גדולים עליי במידה או שתיים וזה אומר גם שאני צריך יותר כסף החודש בשביל לקנות בגדים חדשים.

עכשיו יכול מאוד להיות שבזכות זה שהפסקתי לאכול בחוץ לפני כמה חודשים, בלי לשים לב חסכתי לא מעט כסף ויש לי את הסכום הדרוש כדי להתחיל לחדש את מלאי הבגדים.

אם עדיין חסר לי כסף, אז כנראה שאצטרך להשקיע יותר שעות בעבודה או להיות יותר יעיל בשעות שאני נמצא במשרד.

טוב, אז החלטתי לעבוד שעה אחת יותר בכל יום.

מעולה…

או שבעצם לא כל כך כי עכשיו יש לי שעה פחות בערב עם המשפחה ואני צריך להחליט מה יותר חשוב לי, המשפחה או העבודה ותזכרו שבפתירת בעיות ובביצוע החלטות לרוב אנחנו מקריבים משהו לטובת דבר אחר.

עכשיו נניח שההעדפה האישית שלי היא להיות יותר עם המשפחה. אז אני אתחיל לחפש אולי מקום עבודה אחר וקרוב יותר לבית ועל הדרך גם לחסוך בזמני הנסיעות, הפקקים, הבלאי של המכונית והדלק. ובמידה ואני לא יכול להרשות לעצמי להחליף מקום עבודה, אולי יש אפשרות להתחיל לעבוד מוקדם יותר בבוקר. בשעה שמונה במקום תשע.

אבל עכשיו אשתי זאת שתצטרך לפזר את הילדים בבוקר למסגרות והיא זאת שתאחר לעבודה.

בקיצור, העניין די ברור, פתרון לבעיה אחת לרוב יוצרת בעיה חדשה ואנחנו פותרים ויוצרים בעיות ישנות וחדשות ללא הפסקה. במציאת דרך לפתרון עבור הבעיות שלנו, אנחנו עוזרים לעצמנו להרגיש בחיים.

כי להיות משועממים, בלי להיות לשאוף למטרות, זה הרבה יותר גרוע.

ותכף תבינו למה…

בני אדם נהנים לפתור בעיות


ניסית פעם לשאול את עצמך מה הוא ההיפך מאושר?

האם זה כעס?

אולי זה עצב או דיכאון?

אולי זה בכלל לא להרגיש כלום?

אני חושב שההיפך של אושר בכלל לא נמצא ברגש אחר. לדעתי התשובה לשאלה איך להיות מאושר לרוב נמצאת בפעולה ובעשייה. אני חושב שמרמור, כעס, עצב ודיכאון נמצאים בחוסר אונים ונובעים מהחשיבה (הידיעה) שאין לנו את היכולת לפעול ולעשות משהו כדי לפתור לנו את הבעיה.

עצב ודיכאון לרוב נמצאים בחוסר היכולת לפעול, באי עשייה ובשעמום.

המאפיינים העיקריים של כל יצור חי הם תנועה, התקדמות, שינוי והתפתחות ולא סתם אנחנו מתוגמלים בהרגשה טובה אחרי פעילות גופנית, מציאת פתרון לבעיה מטרידה ולראות את הילדים שלנו גדלים.

לדעתי ההיפך של אושר נמצא באי ביצוע הפעולות שמשפרות ומפתחות אותנו ואת היכולות שלנו. בלא להתמודד מול מצבים שמאפשרים לנו לחשוב, לקבל השראה, להיות יצירתיים ולפעול.

עכשיו, אם התכחשות לבעיות שלנו מלחיצה אותנו וגורמת לנו לחרדות ודיכאון, אז התמודדות מולן ופתירתן יוצרת בנו רוגע, תחושת שליטה, סיפוק ושביעות רצון.

ואם סיפוק ושביעות רצון נמצאים בפתירת בעיות אז את האושר האמתי שלנו אנחנו נמצא בפתירת הבעיות המשמעותיות והחשובות לנו.

כאלה שיש להן משמעות מיוחדת עבורנו, תקלות שבפתירתן אנחנו מתקדמים ומתפתחים.

האושר שוכן בפעולה ובעבודה שנשקיע בפתירת הבעיות ואין ברירה, צריך לעבוד קשה כדי שהאושר יגיע והוא דורש הרבה יחס ותשומת לב. אושר דורש טיפוח והשקעה וברגע שמרפים קצת הוא מתחיל להתנדף ולהתפוגג.

מי שאומר "אני זה שאחראי על הבעיות שלי…" מבין איך להיות מאושר


יש כמה סיבות לכך שיש אנשים שלא מצליחים להביא את עצמם להתמודד עם הבעיות שלהם. העיקריות הן הכחשה ואי לקיחת אחריות על הבעיות ועל המציאות שלהם.

התכחשות למציאות עלולה להוביל למצב שבו אדם ירגיש צורך בלטשטש עוד יותר את המציאות כדי להרגיע איכשהו את הקולות שבראש שלו שצורחים הצילו.

מסתבר שטשטוש המציאות אפקטיבי לטווח הקצר בלבד והוא מוביל לצערי בטווח הארוך לחיים של חוסר וודאות, לחץ וביטחון עצמי ירוד. כמו כן, בריחה מאחריות והרצון לטשטש את המציאות עלול לסבך אותנו עוד יותר כי אז אלכוהול וסמים הם משהו שיהיה לנו קל להתחבר אליהם.

עכשיו בדרך כלל, יחד עם אי לקיחת אחריות על החיים, צצה באנשים התנהגות שאפשר לקרוא לה בשמות כמו הקדוש המעונה או התקרבנות ובהתנהגות זאת אנשים אומרים בעצם שאחרים אשמים במצב שלהם ואחרים גם אלה שאחראיים להוציא אותם ממנו.

אנחנו מאשימים בדרך כלל אחרים על דברים שקרו, על דברים שכבר נעשו ושאי אפשר לשנות ולהחזיר את המצב לאחור. כך שבתכלס, בלהאשים אנחנו לא משפרים את המצב למרות שזה נותן לנו הרגשה טובה כי זה קל יותר מלקחת אחריות וגם על הדרך הצלחנו למשוך תשומת לב אלינו. אבל כדי לתקן, לשפר ולמזער את הנזק להווה וגם לעתיד, צריך להתחיל בלקיחת אחריות.

איך להיות מאושר? צריך להתחיל לפעול ולעשות משהו…


זה סיפור אמתי.

הבן הגדול שלנו אריאל, שנכון לכתיבת המאמר הוא בן 9 וחצי, חזר הביתה מבואס לגמרי לפני כחודשיים מבית הספר כי הוא סיים ריצת 800 מ' במקום השלישי.

שאלתי אותו:

"אתה רוצה להמשיך להתבאס או לעשות משהו שיעזור לך בריצה הבאה?"

"לעשות משהו…" הוא ענה.

רצנו ביחד שלוש פעמים בשבוע למשך שלושה שבועות למרחק של 2 ק"מ ובתחרות הבאה הוא שיפר את התוצאה שלו בחצי דקה.

הוא שוב סיים במקום ה-3 כי השניים הראשונים שסיימו לפניו גם בריצה הראשונה, הם פשוט תותחים בריצה בזכות חוג כדורגל.

כל הכבוד להם על זה!

הפעם אריאל בכלל לא היה מאוכזב, האמת היא שהוא אפילו היה מאוד מרוצה כי הוא הבין שהוא פעל והשקיע בעבודה קשה שהביאה לתוצאות ולשיפור בריצה שלו.

זה היה שיעור חשוב מאוד עבורו על לקיחת אחריות במקום לשקוע ברחמים עצמיים. והאמת, שזה היה שווה כל רגע כי הריצות שלנו הם תענוג, הם מקרבים אותנו עוד יותר אחד לשני ואנחנו חודשיים אחרי המרוץ הראשון ומחכים בצפייה לימי הריצה שלנו.

כתופעת לוואי מבורכת, גם הסנדוויץ' שלנו אייל בן 6 וחצי התחיל לאהוב ריצה ומיד אחרי שאני מסיים עם אריאל, אני יוצא עם אייל לריצת שחרור קצרה (מאוד).

רוצים טיפ מעשי על אושר?

אז הנה אחד הטיפים הטובים ביותר שאני יכול לתת לכם:

להתחיל לעשות משהו!

להתחיל להניע ולהזיז דברים!

נקיטת פעולה והתמדה הם המרכיב הסודי לכל הצלחה בחיים וחוק המשיכה מתבסס בעיקר עליו.

יש לכם דברים קטנים שצריך לסדר, לתקן ולטפל בהם? להתחיל לפעול ולפתור אותן יספק לכם מוטיבציה ומשמעת עצמית להמשיך ולסיים איתם. זה לא יגמר שם כי זה יידרבן אתכם להמשיך לפתור בעיות אחרות קצת יותר מסובכות כי הפעולה יוצרת מוטיבציה ומוטיבציה מעוררת השראה.

אבל זה לא נגמר גם כאן כי השראה מעודדת פעולה ופעולה יוצרת עוד יותר מוטיבציה וזה ממשיך בלולאת קסם אין סופית וזה לא משנה איפה נקודת ההתחלה שלכם.

זה גם לא משנה הכיוון כי כל אחד מהנקודות בלולאה הזאת יכול לדחוף לשני הכיוונים.

פעולה השראה מוטיבציה
פעולה השראה מוטיבציה

 

כמו שהסלוגן של נייקי אומר:

Just Do It

ללמד ילד איך להיות מאושר כשיהיה בוגר


זה אולי לא יראה לכם קשור אך אני חושב שזה מתחבר לנושא המרכזי, כי כאן נמצא המקור לחוסר הרצון שלנו להתמודד עם בעיות.

כולנו (ההורים) היינו עדים מתישהו לזה שלא משנה מה הילדים שלנו יקבלו מאתנו, זה אף פעם לא מספיק. הם תמיד ירצו עוד.

המושג להסתפק במועט לא קיים אצל ילדים וככה הם יוצרים את הבעיות הטובות שלהם.

הילדות היא התקופה שאנחנו במצב הכי תחרותי שלנו. לא סתם אומרים שהילדות היא התקופה שבה אנחנו הכי אכזריים לאחרים.

בקלות אפשר להבחין שזאת התנהגות תבניתית, תת הכרתית ושהיא אופיינית לכל הילדים ומזה אפשר להסיק שכנראה כך זה אמור להיות וזה בטבע שלנו להיות יצורים תחרותיים. ככה המוח שלנו מתוכנת.

אדם בוגר שאין לו את הדרייב של "זה לא מספיק לי. אני רוצה יותר!!!", כנראה האופי התחרותי המובנה שהיה בו דוכא עם השנים. אם זה ע"י הורים שהאמינו שצניעות ולהיסתפק במועט הם תכונות אופי עדיפות, ערכיות ומקובלות יותר בחברה או בדרך אחרת כמו חוויה או אירוע אחר בחייו.

ילדים בוחנים ומודדים את "הרכוש" שלהם על פי הסטנדרטים שהחברים שלהם מכתיבים (בדיוק כמונו רק בלי הפילטרים, ישר לפרצוף).

אין בילדים דבר כזה שביעות רצון ולרוב נשמע מהם טענות כמו "למה לו יש פלייסטיישן ולי אין?" או "למה לה יש טלפון סמסונג ולי איזה סיני מאפן?".

זה יקרה גם אם יהיו להם ארונות וחדרים מלאים בבגדים, צעצועים ומשחקים. זה אף פעם לא מספיק כי האופי התחרותי שלהם נמצא בשיאו כי כך המוח שלנו תוכנן להיות.

זה גם ממש לא יעזור לנו ההורים אם נצרח עליהם ללא סוף הרצאות בסגנון של – "כשאני הייתי בגילך, הייתה לי מכונית אחת וגם לה היה רק גלגל אחד".

זה היה בסדר בשבילנו כי סביר להניח שגם לחברים שלנו היה את אותו הדבר.

אני לא יודע איך זה ישמע לך אך לדעתי כל ילד כבר יודע איך להיות מאושר, אנחנו ההורים (וגם אני לא מושלם) מקלקלים את הילדים שלנו.

אנחנו עסוקים בלהפוך אותם להיות דומים לנו. לילדים שלנו יש את האינסטינקטים הבריאים ביותר להישרדות. הרבה יותר חדים משלנו המבוגרים.

ואם הם יצברו ויוסיפו על יצר ההישרדות הטבעי שלהם גם ניסיון וחכמה, הם יהפכו לאנשים קטנים ומושלמים.

אבל מה אנחנו ההורים עושים במקום?

אנחנו עושים הכול כדי לאלף, לתקן, לרסן ולשפוט את הפרא שבהם שהוא כל-כך חיוני.

שוללים מהם את הזכות שלהם לומר לנו לא והם מנגד מגנים בחירוף נפש על הזהות שלהם ומשם המרחק לקונפליקט ומלחמה הוא קצר מאוד.

אנחנו עושים את זה כדי להכין אותם לבגרות. כדי שהם יהיו מסונכרנים עם הערכים, האמונות והמוסכמות שמקובלות היום בחברה.

  • תפסיק לאכול עם פה פתוח.
  • תשב כשאתה אוכל.
  • תעמוד.
  • תצביע.
  • אל תחזיר לו במכות.
  • תהיה נחמד.
  • תפסיק לבכות.
  • תפסיק לצחוק.
  • אתה גדול מידי בשביל זה.
  • אתה קטן מידי בשביל זה.
  • אני לא יהיה חבר שלך אם תתנהג ככה.

אני מוצא הרבה תכונות אופי בילדים שלי שכל כך הייתי רוצה שיהיו גם בי. הם לא כבולים לכללים ולחוקים שאנחנו המבוגרים שומרים עליהם בקנאות לפעמים רק כי ככה חינכו אותנו והם לא משמשים לכלום בחיים. החופש המוחלט שהם נמצאים בו בעייני פשוט מרתק, מרגש ומעורר קנאה.

אולי בגלל הקנאה הזאת אנחנו ההורים יוצאים מתוסכלים וכועסים?

אני רוצה למצוא את הדרך החכמה והנכונה לשמר את אינסטינקט התחרותיות שמובנה בילדים שלי ויחד אתו להעביר אליהם ערכים ואמונות שיעודדו אותם להיות הוגנים והגונים ולא במחיר של עצמם.

לא על חשבונם.

אני רוצה…

מקווה שנצליח.


ולפני שאנחנו נפרדים, אני רוצה לומר לך תודה רבה.

אני מעריך אותך ואת הזמן שלך ומקווה שמצאת כאן את מה שחיפשת.

לא לדאוג, אני לא מלקק סתם כי תיכף תבוא הבקשה… 🙂 וחשוב לי לומר לך שבזכות זה שבחרת לקרוא את הפוסט הזה, עזרת גם לאחרים למצוא אותו ולהנות ממנו.

איך?

ככה גוגל עובדת!

היא מדרגת אתרים על פי התעניינות וצריכת הגולשים ובזכותך ועוד רבים אחרים, הקורס הזה יגיע לעוד גולשים רבים בגוגל ועל זה אני מודה לך.

אני משתדל לכתוב כאן על נושאים ותחומים שמעניינים אותי ומקווה שגם אותך וכדי שאוכל להשתפר עוד יותר ולהציג תוכן עדכני ואיכותי, יעזור לכולם לדעת…

  • איך התרשמת מהמאמר?
  • איך לדעתך ניתן לשפר את התוכן?
  • האם לדעתך חסר כאן מידע עדכני?
  • איזה מידע יש בידך שחשוב לך שאוסיף אותו?

זאת אינפורמציה שתועיל משמעותית לבלוג ולקוראים שלו.

עכשיו,

כמובן שזאת לא חובה…

ואשמח מאוד אם מתאפשר לך, להשאיר טקסט קצר שמסביר את דעתך על הפוסט.

ובמידה ואהבת, כל עזרה בהפצת המידע תתקבל בברכה.

שוב תודה רבה ומקווה שהיה מועיל.

נתראה בערוץ היוטיוב.

מני.

כתיבת תגובה